<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
מודע היו הדברים ועל תנאי היו הדברים נאמנים, ואף על פי שכתוב שטר והללו על פה נאמנין מודע כיד מר בר רב אשי דאמ' חישינן לפשיעה על תנאי כיד בעא מיניה ראבא מירב נהמן על תנאי היו הדברים מאי ואמ' ליה חישינן דהא תנאה בשטרא לא כתבין דילמא לא מיקים תנאיה.
<h2>דף כא.</h2>
אמ' אביי האיי מאן דבעי אהויי חתימות ידיה לא ניתתי במגילתא ונהוי, דדילמא משכח לה איניש ואזיל כתיב מלעיל מאי דבאיי ואמ' מר הוציא עליו כתב ידו שהוא חיב לו גובה מינכסים בני חורין.
<h2>דף כב.</h2>
ועדים שהעידו ושנים היעידו עליהן שהן כשירין אפילו כל ישראל מעידין עליהן [שהן פסולין] עידותן קימת מאי טעמא הוו להו תרין ותרין העמד ישראל על חזקתן.
<h2>דף כח.</h2>
קיום שטרות בקרובים כשר דתנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו שלאבא וזה כתב ידו שלרבי זה כתב ידו שלאחי, מאי טעמא כיון דקיום שטרות מדרבנן הוא התם עדות מעליאתא היא וקרוב אצורתא קא משהיד.
<h2>דף פד.</h2>
דאמרינן בעלמא מטלטלי לבעל חוב לא מישתעבד מיהכא, דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיה לו פיקדון או מלוה ביד אחירים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ומאי כושל בעל חוב ומאי קארי ליה כושל דלא גאבי אילא בראיה, ורבי עקיבה אומר אין מרחמים בדין אילא ינתנו ליורשים אלמא מטלטלי לבעל חוב לא מישתעבדי, והילכתא כר' עקיבא דאמרינן דאנו דיאני כר' טרפון ואהדריה רבי שמעון בן לקיש לעובדא מיניהו, ואמרינן דבי נשיאה תפסו שפחה דיתמי מיסימטא יתיב רבי אבהו ורבי חנניה פאפי ורבי יצחק נפחא ויתיב רבי אבא גביהו אמרי להו שפיר תפסתו, אמ' להו רבי אבא מישום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו להו דון דיאני כר' טרפון ואהדריה ריש לקיש לעובדא מיניהו, ואפילו תפס בעל חוב לאחר מיתה ולא כלום דאמ' ראבא אמ' רב נהמן והוא שתפס מיחיים.
<h2>דף פז.</h2>
והילכתא הבא ליפרע מינכסי יתומים לא יפרע אילא בשבועה וכין היתומים מן היתומים לא יפרעו אילא בשבועה.
<h2>דף פז:</h2>
מנה לי בידך והלא אומ' אין לך בידי ועד אחד מעידו שיש לו, מיאוריתא נישתבע לווה שבועה דאוריתא ולא משלים דכתי' [דברים י"ט] לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת לכל עוון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה, דאמר מר כל מקום ששנים מחיבין אותו ממון אחד מחייב אתו שבועה ותנן נמי [שבועות מ"ד, ע"ב] כל הנישבעין שבתורה נישבעין ולא משלמין.
<h2>דף צא:</h2>
דאמרינן בעלמא כי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסליק ליה לבעל חוב מיהכא, ההוא גברא דהוה מסקין ביה אלפא זוזי הויאן ליה תרתין אפדני זבנינהי בחמיש מאה חמש מאה אתא בעל חוב טרפה לחדא וקא אזיל טרפה לאידך, אמ' ליה לוקח אי קימא לך הא דשקלת באלפא זוזי שקול ואי לא הא אלפא דזוזי ואיסתלק, סבר ראמי בר חמא למימר היני מתניתין אם אמרו יתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר אין שומעין להם אלמא סבירא ליה לראמי בר חמא דלא מצי לוקח מסליק ליה לבעל חוב בזוזי, אמ' ליה ראבא מי דאמי התם איכא פסידא ליתמי הכא מאי פסידא איכא אלפא יהב אלפא שקיל אלמא סבירא ליה לראבא דכי אית ליה זוזי ללוקיח מצי מסליק ליה לבעל חוב, והילכתא כראבא.
אי נמי דכי אמרינן מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם ה"מ אם יש מטלטלין דאבוהון אבל הני דלא נשאר להם ואותם חמשין דיהבו בקטינא נכסי דקנו יתמי הן (ו)אפילו מצוה ליכא
אפדני טרקלין. אתא בעל חוב דהוה מסיק ביה אלף זוז טרפא לחדא אפדנא ושקלא בה' מאות. הדר קם טרפה. כלומר בעא למיטרף לאידך אפדנא משום חמש מאות אחריני. שקל לוקח אלפא זוזי ואתא לגביה דבעל חוב ואמ' ליה אי שויא לך לקבלא בחובך האי אפדנא דטרפת מינאי באלפא זוזי דאוזפת ליה מוכר ותניח לי את זו לחיי הרי הוא שלך ואי לא שקול חובך וזיל. דחדא אפדנא חביבא לי כאלפא זוזי. ומסתמה מאי דזבין איניש באלפא חביבא ליה כאלפי היינו מתני' דאין שומעין ליתומין להעלות על נכסי אביהן הכי נמי מאי [דקא] מעלה לוקח להך אפדנא אין שומעין לו אלא אי בעי דלא ליטרוף בעל חוב אפדנא אחריתי ליתיב ליה חמש מאות אחריני ובעל חוב לישקול אפדנא דטרף בחמש מאות מי דמי התם איכא פסידא בההיא העלאה לבני כתובה קטנה ולפי' אין שומעין להם. הכא מאי פסידא אית ליה לבעל חוב ביהא העלאה הא קבעי למיתב ליה לוקח אלפא זוזי [ד]מסיק ביה (ה)מוכר ואלפא [יהיב ואלפא] לישקול הילכך הגיעו לוקח לבעל חוב ושקיל חדא אפדנא באלפא זוזי. דהות חביבא ליה כאלפא. וטירפא כשזה הלוקח חוזר על המוכר בשביל אפדנא שטרף הימנו בעל חוב שהרי באחריות מכר לו בכמה כתבינן ללוקח על המוכר דאי משכח ארעא דזבין מוכר מאותו זמן שמכר לו תרי אפדני באחריות שיהא טורף לה מן הלקוחות משום אחריות דידיה. בכמה כתבינן ליה לטרוף כלומ' אי כתבינן דיש לו על המוכר חמש מאות דיהב בחדא אפדנא דטרף מיניה בעל חוב וליטרוף מן הלקוחות שלאחריו ארעא שויא חמש מאה או כתבינן אלפא דמאלפא סילק בעל חוב מעליו. באלפא. דהיא חביבא [ליה] כאלפא ומאלפא פצי ליה בחמש מאות כמה דזבנה דסתם איניש דזבין ואית ליה בעל חוב מסתפי מבעל חובו ובצינעא קא מזבין ולא מצי מזבין אלא בזול והאי דזבין אפדני בזול הוא דזבין וכיון דהוי משעבדי לבעל חוב אישתכח דלא הוי זביניה זביני הילכך כתבינן ליה טירפא בחמש מאות כמה דיהבי. ה"ג תרי קטיני דארעא. קטיני חתיכות חד בחמשים. חד קטינא בחמשים הדר קטריף לה לקטינא [אחרינא] משום חמשים זוזי אחריני הנך קמאי דפרעיתו מדנפשייכו משום מצוה מדרבנן פרעיתו ואיכתי שיעבודא כדקאי אקטינא קאי ובדין קטריף. וזיל[ו] פרעוה ליה אינך חמשין זוזי אי אמרי [ליה] הני חמשים זוזי בדמי קטינא יהבינן להו לדידך. סלקוה מקטינא ולא מצי למיהדר ולמיטרף ליה משום אינך חמשים זוזי דדמי כמאן דזבנוה לה [מיניה] משום אינך חמשין זוזי לא מכרחינן להו לשלם א[י] לא בעי למיעבד מצוה והאי דאמרי' לעיל בפ' הכותב [פ"ו ע"א] דעל מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו. רב פפא אמרה לההיא גבי בעל חוב גופיה ומשום פירכא דפריך ליה רב כהנא אישתמיט נפשיה ומדמי ל(י)ה לפריעת בעל חוב מצוה לסוכה וללולב ולאו מילת' היא
